על אמונות מגבילות ומעכבות התפתחות אישית
כולנו, מתוך האמונות שלנו, בוראים את המציאות שלנו. כאשר מסיבה כל שהיא אנחנו מאמינים ותופסים את העולם שבאנו אליו כמקום שמסוכן לחיות בו, שהמציאות בו היא קשה ומסובכת, תפיסה זו תיטען בהרבה כוח מצדינו ותהפוך להיות מציאותית עבורנו. המציאות הפרטית שלנו היא תמיד שיקוף של תפיסת העולם הפרטית והסובייקטיבית שלנו. כאשר יש לנו מחשבה שאנחנו מאמינים בה, היא משתרשת בתוכנו ודרכה אנחנו מתנהלים, ודרכה אנחנו מקבלים החלטות.
בכל יום אנחנו יוצרים ובוראים את המציאות שלנו. כאשר המציאות לא מיטיבה איתנו בתחום כלשהו בחיינו, אנחנו מתקשים לקבל ו"להאמין" שאנחנו שותפים לבריאת המציאות שלנו, ולכן אנחנו טוענים, מקטרים, מתלוננים, מתנגדים וסובלים וזה בדיוק מה שמנציח את אותה מציאות. זה חוסם לנו את הדרך להתפתחות האישית שלנו.
אין בנו מספיק הבנה וגם לא מספיק אורך רוח להתבונן במה שבראנו, במציאות הזאת, ללא שיפוט על מנת שנוכל לראות בהיר יותר. מתוך הבהירות זו יהיה אפשר לקבל תובנה ואולי לגבש גישה אחרת.
כאשר אנחנו לומדים לקבל את היש, את מה שמתקיים ללא סייג, אנחנו מפסיקים לפתע להזדהות עם כל המצוקות הפנימיות שלנו ומתחילים בהדרגה לפרק את האמונות השגויות שיצרו לנו את המציאות הלא מיטיבה.
עבודה עצמית של התפתחות אישית וגדילה מבקשת אותנו לעצור את ההזדהות איתן. מבקשת להפסיק לעבוד את אותן אמונות שגויות שעל פיהן אנחנו מתנהלים, והן אלה שמשאירות אותנו לדשדש במקום, ללא שום אפשרות לפרוץ קדימה לעבר המימוש הבא שלנו. מאחר ואנחנו מנהלים את חיינו בחסות אותן אמונות כבר שנים רבות, הפירוק שלהן וההתמרה שלהן באמונות גבוהות יותר שייטיבו עם חיינו דורש ליווי, דורש כוח רצון התמדה ואורך רוח.
תהליך של גדילה והתפתחות אישית דורש מהאדם לחפש ולבדוק בתוכו פנימה –באילו אמונות, מחשבות ותפיסות הוא מחזיק והאם הן משרתות אותו במסע שלו או שהן מעקבות אותו ומנציחות את הקיים , את אותה מציאות פנימית כבושה ולא משוחררת שלא מאפשרת לו לפרוץ קדימה ולחיות מתוך שמחה.