האהבה מתחילה בתוכנו בִּפְנִים והקבלה העצמית היא תנאי בסיסי והכרחי לקבלת האחר.
האופן שבו אנחנו מתייחסים לעצמנו בִּפְנִים ולאו דווקא כלפי חוץ, הוא שווה ערך לאופן שבו אנחנו מתייחסים לאחר. כאשר היחס כלפי עצמנו מתבטא בחוסר סבלנות, ביהירות, בדחייה , בשיפוטיות וביקורת, בקשיחות, בהאשמה, ביהירות, בחוסר ערך עצמי וכד', כך נתייחס גם לאחר גם אם כלפי חוץ זה לא ייראה וזה לא ייתפס בדיוק כך.
כאשר היחס כלפי עצמנו הוא בהערכה עצמית בלתי תלויה, באחריות, בסבלנות, בענווה, בחמלה ובחסד , בהכלה ובְּרַכּוּת לעצמנו , בהתחשבות בעצמנו וכד' , כך זה ייראה וכך זה גם ירגיש גם כלפי חוץ.
היחס שלנו לעצמנו הוא זה שיעיד על מהות היחס שלנו לאחר ועל איכות החיבור.