המעבר מחווייה של הישרדות לחווייה של החיים
הפחד שלנו להרגיש דחויים ונטושים יושב בתת המודע שלנו ובא לידי ביטוי בצורות רבות ושונות שמסתירות את מי שאנחנו באמת, משמע בא לידי ביטוי במסכות שונות – למשל בהתנהלות של נתינת יתר, בנחמדות יתר, בתוקפנות, בשיפוטיות וביקורתיות, בציניות, בליצנות, במופנמות, בשחצנות ועוד… הפחד להרגיש דחוי מפר את האיזון של האדם, ומביא אותו לחיות חיים מתוך מתח, מתוך דריכות תמידית כי הוא כמו נדרש להתאמץ ולהוכיח באופן תמידי שהוא ראוי, שהוא שווה, שהוא טוב מספיק כדי שהחברה תכיר בו , תעריך אותו ולא תדחה אותו.
התנהלות כזו לאורך זמן מונעת ממנו להתחבר לעצמיות שלו ולגעת במהות שלו. מאמץ יתר ומתח הם זרים לנפש האדם, וידוע כבר שהמתח לאורך זמן, גורם למחלות פסיכוסומטיות רבות. כל ההתנהלויות האלו הן מסכות ששמנו על פנינו כדי "להיראות" אחרת ממי שאנחנו באמת וממה שאנחנו רוצים ו"מרגישים "באמת.
הפחד מדחייה ומנטישה יושב על כאב ראשוני ביותר, בו חשנו על פי החוויה האישית והסובייקטיבית שלנו (וכל אחד עם הסיבות שלו) שאנחנו לא ראויים, שאיננו אהובים ללא תנאי, ובעיקר לא טובים מספיק על מנת לחיות להשתייך לחברה ולחיות בה בזקיפות קומה ומתוך זכות. על כן "הֵאֵמַנוּ" שעלינו להתארגן אחרת כדי לשרוד בחיים האלה, שיש אפשרות שאולי נידחה ונינטש ולא תהיה לנו זכות קיום בזכות מי שאנחנו באמת.
לחיות מתוך הישרדות זה מצב שבו אנחנו כמו נלחמים יום יום על הקיום שלנו, אנחנו דרוכים ומתוחים תמידית (גם אם זה לא במודע) אנחנו קשובים לתכתיבי החברה, למה שמצופה מאתנו על מנת להמשיך ולהשתייך, אנחנו בסוג של משחק תמידי ומעייף.
במצב של חיים מתוך הישרדות, אנחנו לא פנויים לראות מה מעכב אותנו, ומה לא מאפשר לנו להרגיש נינוחים בתוך עצמנו, שמחים וחופשיים. אין בנו אמונה שהחיים יכולים להיות יפים, שמחים, מאתגרים, שאנחנו יכולים לחוות חירות פנימית – כי עבור האדם שחי מתוך הישרדות מציאות כזו מצויה רק בספרים ורק באגדות. האדם שחי מתוך הישרדות חש כמו איום תמידי שמרחף מעל ראשו גם אם זה לא במודע. הוא מתקשה להרפות, וחלק מתהליך הריפוי שלו הוא תהליך של למידה אודות עצמו , אודות אמונותיו ואחיזותיו וחיבור לפנימיותו.
האדם "החי" מטבעו, נותן אמון בזרימת החיים. הוא רוצה לממש את הפוטנציאלים שלו, הוא סומך על עצמו שגם אם הוא ייכשל הוא יוכל להפעיל התמודדות מול הכישלון. הוא חי בתוך החברה בשמחה אך לא תלוי בה רגשית ובתכתיביה התובעניים לרוב. הוא יודע שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה, הוא מרגיש שווה לחברה, הוא לא שם עצמו מעל וגם לא שם עצמו מתחת. הוא יודע שאין נחות ממנו ואין חשוב ממנו.
כאשר אנחנו מרפים מעט מהפחדים, אנחנו מתחילים לראות ולהבחין שאין באמת ממה לפחד… שאין לנו סיבה להיות מתוחים ודרוכים, שאף אחד לא רוצה ברעתנו. אנחנו מבינים לפתע שהכל בתוך הראש שלנו, שהכל הוא פרי דמיוננו, שהפחד שלנו הוא אישי וסובייקטיבי. בתהליך של גדילה והתבגרות רגשית אנחנו מרשים לעצמנו להסיר מסכות ושריון שהגנו עלינו בצדק בהיותנו קטנים, חלשים, מחוסרי ביטחון ומחוסרי מנגנוני הגנה.
במצב של חיים מתוך הישרדות הלב שלנו סגור ופוחד להיפתח, שמחה אמתית נובעת מהלב כשהוא פתוח. כאשר אנחנו חיים בדריכות ובמתח לאורך זמן, אנחנו חשים בדידות פנימית, ריקנות שמציפה מפעם לפעם, מרגישים מנותקים מחלקים רבים בתוכנו, מרגישים עייפים מהחיים, מרגישים שאין באמת משמעות לחיים. תהליך הפחתת המתח ,הסרת השריון והמסכות הוא תהליך הכרחי לאדם שרוצה לחיות את חייו מתוך משמעות ומתוך שמחה.